<h1>בה"ג הלכ' אבר מן החי</h1>
<h2>דף לג.</h2>
אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן הרוצה שיבריא חותך כזית בשר מבית שחיטה של בהמה קודם שתצא נפשה ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה וממתין לה עד שתצא נפשה ואוכלו, אחד גוי ואחד ישראל מותרין בו. תניא נמי הכי הרוצה לאכול מבהמה חותך כזית בשר מבית שחיטתה ומולחו ומדיחו יפה יפה וממתין לה עד שתצא נפשה ואוכלו ואחד גוי ואחד ישראל מותרין בו, אלמא בטהורה ליכא מידי דלישראל שרי לגוי אסיר.
<h2>דף עו.</h2>
ואילו אבר ובשר המדולדלין בבהמה ושחטה לבהמה, אם יכולין להעלות ארוכה משתרי בשחיטה דבהמה, ואי לא לא משתרי, היכי דמי כדי להעלות ארוכה, כדתנן נשבר העצם אם רוב בשר קיים שחיטתו מטהרתו ואם לאו אין שחיטתו מטהרתו.
<h2>דף קא:</h2>
תנו רבנן אבר מן החי נוהג בבהמה וחיה ועוף בטמאין ובטהורין, שנאמר לא תאכל הנפש עם הבשר כל שאתה מצווה על דמו אתה מצוה על איבריו וכל שאין אתה מצווה על דמו אין אתה מצווה על איבריו דברי ר' אליעזר, וחכמים אומרים אינו נוהג אלא בטהורים בלבד שנאמר לא תאכל הנפש עם הבשר כל שבשרו מותר אתה מצווה על איבריו, ר' מאיר אומר אינו נוהג אלא בטהורים בלבד שנאמר (דברים י"ב, כ"ג) רק חזק לבלתי אכל הדם וכתיב בתריה (שם כ"א) וזבחת מבקרך ומצאנך כל שאינו בכלל זביחה אינו חייב עליו משום אבר מן החי ובהמה טמאה כיון דלאו בת זביחה היא אין חייבין עליה משום אבר מן החי. והני מילי ישראל דבשחיטה תליא מילתא ואסירא להו בהמה טמאה אבל גוים דלאו בני זביחה נינהו ובנחירה תליא מילתא ושריא להו בהמה טמאה מזהרי על הטמאים כטהורים, דאמר רב גידל אמר רב מחלוקת בישראל אבל בבן נח דברי הכל מוזהרין על הטמאים כטהורים. אמר רבי יוחנן (ק"ב:) לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי, (שמות כ"ב, ל') ובשר בשדה טריפה לא תאכלו זה בשר מן החי ובשר מן הטריפה. ואמר רב יהודה אמר רב אבר מן החי צריך שיהא בו כזית מה שהוא בבשר וגידים ועצמות, מאי טעמא, אכילה כתיבא ביה וכל אכילה עד דאיכא כזית.
